בואו נעשה תרגיל יחד.

התבוננו על הקלף המוצג כאן וכתבו במהירות את הדברים הראשונים שעולים לכם בראש, ממש בלי לחשוב, מהבטן ומהאינטואיציה.

ועכשיו הנה מגוון תשובות שנתנו לי אנשים בחדר האימון, בסדנאות הקלפים, בכנסים, על אותו הקלף בדיוק.

 

איזה פחד. חושך.

שיחק אותה, מצא אוצר.

איזה אלוף, אני גם רוצה לצלול.

צלילה זה הפחד הכי גדול שלי.

הרפתקה.

אסון.

ועוד ועוד ועוד

 

אז איך זה יכול להיות?

כי בני אדם שונים מאוד אחד מהשני. לכל אחד מאיתנו תפיסת עולם אחרת, מחשבות אחרות, פחדים אחרים ותשוקות אחרות.

בעבודה עם הקלפים אני לומדת, כל יום מחדש, להקשיב לכל אדם באשר הוא. לשמוע את השפה המיוחדת שלו, את בחירת המילים ומה הוא רואה כשהוא מתבונן על קלף.

ואני לא מפסיקה להיות מופתעת. ואיזה כיף לי שהעולם כזה.

 

איך נולדה ערכת קלפים?

עד מפגש שמיני שום דבר לא זז.

זה לא שלא ידעתי לשאול, שאלתי ורון ענה רק לא קרה כלום...

זה לא שלא אתגרתי במשימות, אתגרתי. רק שהוא פשוט לא עשה עם זה שום דבר.

חיפשתי משהו שיניע אותו קדימה.

משהו חזק שיטלטל אותו ויקים אותו מהספה הנוחה שבבית, זו שממוקמת מול הטלוויזיה ואפשר לרבוץ עליה שעות בלי לזוז.

איני חזקה בציור, אך יחד עם זאת ציירתי ארבעה כסאות על נייר קרטון לבן והתחלנו לעבוד.

מיקמנו את הכיסא הנוח בבית, בחדר שבחר, סגרנו את הדלת וניסינו להבין איך מהמצב הזה ניתן להתקדם.

רון הבין שזה בלתי אפשרי.

לאורך כל המפגש השמיני הוא פתח את הדלת, החליף את הכיסא הנוח כל פעם באחר עד שגילה את זה שיביא אותו הכי רחוק.

"נכון" הוא אמר " זה לא הכיסא הכי נוח ולא הכי יפה אבל עבורי הוא הכי משמעותי כי עליו לא אשב הרבה זמן ואתקדם לקום ולנוע למטרה הבאה"

ברגע הזה הבנתי שערכת הקלפים הבאה תהיה ערכה של כיסאות וכך נולדה לה turn point chairs