מכירים את האנשים האלו, שאצלם הכול בסדר?

כשאתם שואלים אותם לשלומם, תמיד תשמעו שהכול נפלא, החיים שלהם ורודים וטובים והם תמיד אופטימיים.

הם תמיד יספרו על הילדים המושלמים שלהם, אצלם בבית אין מריבות, הילדים אוכלים הכול, כולל ברוקולי וקינואה, הזוגיות.. הבית. הכול פיקס.

ומה בעצם מסתתר מאחורי האופטימיות הזו? האם זו מסכה? איך היא משרתת אותם? ובמה הם כל כך מפחדים להודות?

מתי הם עוטים אותה? תמיד? או רק מול אלא שמולם "משחקים את המשחק"?

אז הנה סיפור מקליניקה של פסיכולוגית שעובדת עם הקלפים שלי.

בחורה בת 28 הגיעה לטיפול סביב סוגיית הזוגיות שלה. היא בת להורים גרושים אשר עזבה את בית אמה בגיל 17 ויצאה לחיים עצמאיים ועם אביה כמעט ואין לה קשר.

בזוגיות היא מרצה, חשוב לה להיות "החברה הזורמת והקולית", היא לא מתנהלת באותנטיות עם מה שבאמת מרגישה, מתוסכלת ופגועה מרבית הזמן.

עם החבר כמעט ולא דיברה על הוריה, בטח לא חשפה את רגשותיה וכמובן לא איך עזרה את הבית בגיל 17 עם תרמיל בית ספר עלה גב וכמה שקיות עם בגדים.

ועכשיו, בת דודתה האהובה מתחתנת והיא רוצה שהחבר שלה יבוא איתה לחתונה ושם יצטרך להכיר את אמא שלה, רק המחשבה על הרגע הזה מעבירה בה צמרמורת.

 

המטפלת הזמינה את המטופלת לבחור במסכה שמשקפת את התנהלותה מול בן זוגה.

המטופלת בחרה בקלף שבראש העמוד.

 

מה במסכה הזו משקף אותך?

המתאמנת הסבירה שעם בן זוגה, היא תמיד מציגה חזות שמחה, אצלה הכול טוב, היא חזקה, יכולה להתמודד עם הכול. הכול פורח,זורח ושמח.

מה המסכה הזו מאפשרת לך?

בזכותה בן הזוג שלי נשאר איתי. אם היה רואה באמת את העצב שלי, את התסכול, את הבדידות והכעס...אולי היה בורח מזמן.

על מה את מוותרת כשאת עוטה את המסכה?

על עצמי. על הרגשות האמיתיים שלי ועל מי שאני באמת. איתו אנחנו כול הזמן עושים כיף, מבלים, פוגשים חברים אבל אף פעם לא מדברים באמת,

אין שיחות נפש. אני לא מרשה לעצמי להגיע לשם.

את עוטה את המסכה הזו בעוד מקומות בחייך?

כן בטח. היא שלי מאז שאני ילדה קטנה. אם הייתי בוכה או כועסת. אמא שלי הייתה נכנסת לדיכאון ולא יוצאת מהחדר כל היום.

אז העדפתי להעמיד פנים שהכול בסדר וככה היה רגוע. עד שלא יכולתי יותר ועזרתי את הבית.

מה את לומדת על עצמך מהמסכה הזו?

אני מבינה עכשיו שאת ההתנהלות שלי בבית העתקתי גם לזוגיות. במקום לבנות איתו משהו אחר, שונה ממה שהיה בבית שלי, המשכתי לעשות את אותו הדבר.

הפסיכולוגית שיתפה אותי שהשיח סביב הקלף, אפשר למטופלת שלה לדבר את עצמה דרך עולם הדימוי שבקלף ולראות בצורה כל כך בהירה

את המחירים והרווחים שהיא משלמת בקשר הזוגי שלה עם מסכת ה "אצלי הכול בסדר" על הפנים.

 

ואני? אני למדתי שיש כאלו שלא מבחינים בקוץ שמסתתר בין הפרחים שבמסכה ויש כאלו שרואים רק אותו.