מה היה שם כל כך קשה?

למה זה לקח לו כל כך הרבה זמן?

אולי אני לא נתתי לו הרגשה של בטחון?

זה היה האימון של אפי.

 

אפי הוא בחור צעיר בן 27 שהגיע לאימון כדי להבין מה הוא רוצה לעשות בחיים, או במילים שלו: "הבנתי שאני כבר גדול, אז תעזרי לי למצוא

מה אני רוצה לעשות עם עצמי כשאהיה יותר גדול".

במהלך שני המפגשים הראשונים בררנו כמה מושגי יסוד של אפי. מה זה להיות גדול? מה זה להיות יותר גדול? ומה זה, בשבילו, לרצות?

בכל פעם שנגענו בשילוב מושגים כמו: "אני רוצה להיות", "אני רוצה לעסוק ב..." מיד נוצרה התנגדות קשה.

"אני לא יודע מה אני רוצה" אמרתי לך את זה כבר אלף פעמים." חזר ואמר ואמר וחזר.

ואז הוצאתי את חבילת הקלפים turn point  וביקשתי מאפי לערבב לשאול את השאלה שהוא רוצה לקבל עליה מסר או כיוון

ולשלוף קלף סמוי (בלי לראות את הקלף הנבחר) .

 

אפי בחר בקלף שבראש הדף.

כעבור שניות התחיל לצחוק ומיד ירדו גם הדמעות. ואני, אני מודה שלא ממש רגילה לראות בחור צעיר עם דמעות.

ואז הבנתי. זה לא היה בכי של עצב, אפי מתרגש. מתרגש מאוד.

נתתי לו להיות כמה רגעים עם עצמו ועם הקלף ואז שאלתי אותו מה הוא רואה בקלף?

"את עצמי" ענה.

איפה אתה בקלף?" שאלתי.

"עכשיו אני האיש הכחול, אבל אני רוצה להיות האיש באדום" ענה אפי.

"מיהו האיש הכחול?" שאלתי.

"מפסידן" ענה.

"והאדום?" שאלתי.

"ינצח או מנצח" השיב.

"מה עושה אותך לאיש הכחול?" שאלתי

אפי התחיל לשתף אותי לעומקם של דברים. תיאר כיצד הוא בעצם מפחד לנסות כי לא רוצה להיכשל. סיפר שניסה מספר כיווני תעסוקה ונכשל בהם,

אפילו ללימודים גבוהים הוא נרשם ועזב אחרי סמסטר אחד. הפתיחות שנוצרה והאמון שנתן בי ובתהליך, שאותו אני קושרת גם לעבודה עם הקלפים,

יצרו אימון שונה, אפקטיבי, מדויק ומועיל.

 

במפגש הבא אפי בקש שוב את הקלפים.

המשיכו לפוסט הבא ושם תמצאו את הקלף שבחר אפי.